שוב יום שישי.

קוראים ותיקים של הבלוג אולי זוכרים,

שמהדורות של הרהורי יום שישי – כולל זו שהתפרסמה ב-6.10.2023 – היו נפתחות באיחול ״שישי שמח!״.

בשישי שלאחר ה 7.10, אשתי שאלה אותי אם אני מתכוון לפרסם מהדורה, והתגובה הראשונה שלי הייתה, להתפלא שזה יום שישי. שימות השבוע ממשיכים להתקדם, ואנחנו לא פשוט חיים יום אחד ארוך אינסופי.

זו הייתה הפעם הראשונה שדילגתי על מהדורה, אחרי 49 ימי שישי רצופים.

בשבוע שלאחר מכן, חזרתי לכתוב.

בהתחלה על דברים כמו מקורות המימון של חמאס וקטאר ואיראן, דברים שהעסיקו אותי באותה תקופה.

אני זוכר שניסיתי להתעדכן בעיתונים באמריקה, וקראתי כותרת על זה שאפל משיקה מקבוק חדש.

הייתי בהלם.

מי יכול לחשוב על מחשב חדש בתקופה כזו.

אבל עם הזמן עברתי בעיקר לכתוב על דברים מהסוג הזה – מה אפל עושה, למשל.

או מה קורה עם שאר הביג טק.

הבנתי שעשה לי טוב, שיש לי משהו להתעסק בו שהוא לא המלחמה והמצב.

הרבה קוראים כתבו לי שהם מחכים למהדורה השבועית בדיוק מאותה סיבה, מנת אסקפיזם ונורמליות.

אבל הפתיח השתנה.

את מהדורה 50 התחלתי במילים ״שוב יום שישי״.

בעיקר כדי להזכיר לעצמי, שזה שוב יום שישי.

שימות השבוע זה עדיין דבר שקורה.

ומאז, כולל מהדורה 126 שהתפרסמה בשבוע שעבר, הרהורי יום שישי נפתחים במילים האלה.

שוב יום שישי.

הרגיש לא נכון לחזור ל״שישי שמח!״ כל עוד, אממ, ובכן – המלחמה נמשכת. חטופים עוד מוחזקים בשבי. כל כך הרבה חיילים מסכנים את חייהם. כל כך הרבה מילואימניקים עוזבים את המשפחות והחיים שלהם למשך כל כך הרבה זמן.

אז הסתפקתי בלהמשיך להזכיר ששוב הגיע יום שישי.

היום לא תתפרסם מהדורה (הפעם זה מתוכנן!),

אבל את המהדורה הבאה -- של יום שישי בעוד שבועיים – אני שוקל לפתוח במילים, ״שישי שמח!״.