״זה 19 בספטמבר 2014. מייגן טריינור היא ״אול אבאוט דה בייס״, וטיילור סוויפט ״שייקינג איט אוף״.

עליבאבא היא הריטיילר עם הצמיחה הכי מהירה בעולם.

אתם משקיעים $10,000 בהנפקה.

תשע שנים חולפות.

ההכנסות גדלו מ-5.5 מיליארד דולר ל 123.6 מיליארד דולר.

ההשקעה שלכם עכשיו שווה $8,426.״

טרבור סקוט כתב את זה בחודש שעבר.

ועכשיו כשהמניה ירדה עוד קצת, אז $10,000 בהנפקה של עליבאבא, יהיו שווים $8,078 היום.

ברור שהחברה מאד זולה במחיר הזה יחסית לרווחים שהיא עושה.

כלומר, אם הרווחים האלה באמת שייכים למי שקונה את המניה.

השאלה הגדולה היא האם המניה בנאסדק ,דרך היישות שבאמצעותה חברות סיניות מונפקות במערב, באמת מספקת בעלות על החלק היחסי מהרווחים.

והאם להנהלה באמת יש שליטה על הנכסים של החברה.

או שהכל רק ״תיאטרון של קפיטליזם״, והחברה והרווחים שלה בעצם שייכים לממשלה הסינית.

אני לא יודע אפילו איך לענות על השאלה הזו, ולא בטוח כמה מהאנליסטים והמשקיעים בנאסד״ק יודעים איך לנתח את זה.

שום דבר פה הוא לא עצה פיננסית, אבל אני חושב שלהשקיע במניה כאן דורש בעיקר איזשהי תובנה על ההתנהלות העתידית של הממשל בסין, יותר מאשר הבנה של העסק או התחרות או הדינמיקה הטכנולוגית.

בעיניי זה יותר דומה לאופציה בינארית (עם הסתברויות שאני לא יודע להעריך), מאשר להשקעה בעסק.