הנה דילמה שיש לי כל שלושה חודשים:

מצד אחד, אני אוהב את הקוראים שלי.

ואני יודע שהדבר הנכון הוא להזכיר להם שכמעט תמיד, תוצאות פיננסיות של חלון 90-יום ספציפי מלאות ברעש ואין בהן הרבה משמעות לגבי העסק בטווח הארוך.

מצד שני להגיד את זה לא מביא בכלל טראפיק.

זו הסיבה שעיתונים כלכליים מקפידים ליצור דרמה מאולצת סביב איזשהו נתון שחרג מעל או מתחת למה שהאנליסטים ניחשו שהוא יהיה.

ולנפח את זה לנרטיב שלם.

רק כדי שבעוד שלושה חודשים כולנו נשכח מזה לגמרי, ונייצר דרמה מזוייפת חדשה סביב סגמנט אחר שהמרג׳ין שלו או התחזית שלו ״יפתיעו״ בכמה שברירי אחוז למעלה או למטה.

הם יודעים שהסיבה היחידה שמישהו יקרא את זה היא recency bias.

אנחנו נוטים לייחס הרבה הרבה יותר חשיבות למשהו שקרה ממש עכשיו.

אבל תנסו להיזכר האם ברבעון הקודם או לפני שלושה רבעונים המניה של אפל ירדה או עלתה ב-4 אחוז יום אחרי הדו״ח.

אף אחד לא זוכר ולאף אחד לא אכפת.

אבל כשזה באותו יום!

ואפשר לערבב את זה עם איזה אמירה על ההשקה של הויז׳ן פרו או להזכיר את התקנות של האיחוד האירופי לגבי חנויות אפליקציות.

זה כבר מביא המון טראפיק.

קליקים. פרסומות. הכנסות.

ואז זו הדילמה שלי בתור מישהו שכותב באינטרנט.

כמו השאלה הפילוסופית על עץ שנופל ביער אבל אף אחד לא שמע אותו, אז האם הוא באמת עשה רעש.

האם יוזר שכותב טייק בטוויטר על זה שלא צריך להשקיע יותר מדי תשומת לב או זמן או אנרגיה בכל דו״ח רבעוני.

אבל אף אחד לא יקרא את הטייק הזה כי הוא לא מעורר דופמין.

אז האם הטייק הזה באמת נכתב?